פסק-דין בתיק ת"א 33678/04

זהו גלגול נוסף של הליך שהתנהל בין הצדדים. ראשיתו בפסק דין, שניתן בבית משפט זה לטובת בנק נגד חברה שקרסה. המשכו בטענת הבנק, כי בעלי המניות של החברה הבריחו את נכסיה לחברה חדשה שהוקמה על ידם, כדי להתחמק מתשלום חובם. 

האם חבים המנהלים באופן אישי בחובותיה של החברה שקרסה? האם נעשה על ידם שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה? האם הוברחו נכסיה של החברה הקורסת כדי להימנע מתשלום החוב לבנק?

אלה השאלות ובהן נעסוק.

העובדות בקצרה

בתאריך 25.6.02 ניתן פסק דין בבית משפט זה (ת.א. 54746/01 ע"י כב' השופטת קוברסקי). בפסק הדין התקבלה תביעה הבנק הבינלאומי (התובע שם וגם כאן) נגד הנתבעת 1 (להלן: "חב' קרונפלד") ונקבע, כי הבנק רשאי להמשיך בהליכי הוצל"פ נגד חב' קרונפלד, לגבית סכומו של שיק בסך 102,500 דולר.

ב"כ הצדדים מציינים בסיכומיהם, כי הוגש על ידי החברה ערעור על פסק הדין, אך טרם נדון, והסכום שנפסק לזכות התובע לא שולם, למרות שביצועו של פסק הדין לא עוכב.

טענות התובע

התובע טוען, כי ארבעה חודשים לאחר שנפתח על ידו תיק הוצל"פ נגד חב' קרונפלד, הקימו בעלי המניות של החברה, פנינה ויהושע קרונפלד (נתבעים 2,3), את הנתבעת 4 (חב' אדיר). לדברי התובע, בעלי המניות והמנהלים בחב' אדיר הם נתבעים 2,3 עצמם, ומשרדה הרשום הוא באותה כתובת שממנה פועלת חב' קרונפלד, ברח' בצלאל 54 רמת-גן. 

התובע מוסיף וטוען, כי מטרות עיסוקה של חב' אדיר נרשמו ברישומי רשם החברות כ"מסחר באבני חן" - אותן מטרות עצמן שבהן עסקה חב' קרונפלד (נספחים א1 א2 לכתב התביעה), וקיימת זהות עסקית מוחלטת בין החברות לבין עצמן.

התובע מייחס לנתבעים 2,3 שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה. לדבריו, תכלית הקמתה של חב' אדיר היתה לאפשר לנתבעים 2,3 להעביר לחב' אדיר את פעילותה של חב' קרונפלד, שרוקנה על ידם מכל נכסיה, ולחמוק מנושיה של החברה הקורסת.

כתימוכין לטענה כי הוברחו נכסים מחב' קרונפלד לחב' אדיר, מציין התובע, כי לאחר שעיקל נכסים של חב' קרונפלד, הוגשה עתירה לבית המשפט על ידי חב' אדיר, ובה דרשה להצהיר כי היא "ברת רשות" במטלטלין שעוקלו בכתובתה של חב' קרונפלד, ולכן הבנק אינו רשאי לעקלם (ה"פ 175980/02 נספח יז לכתב התביעה). הבקשה נמחקה לבקשת התובעת, לאחר שהוברר כי חלק מהמטלטלין כבר נמכרו ע"י התובע (נספח יח לכתב התביעה).

בנסיבות אלה, עותר התובע להרמת מסך ההתאגדות בין חב' קרונפלד לבין בעלי מניותיה, פנינה ויהושע קרונפלד. כמו כן עותר התובע להרמת מסך בין חב' קרונפלד לחב' אדיר. הרמת המסך מבוקשת, על מנת שהתובע יוכל להיפרע מיתר הנתבעים, בגין חובותיה של חב' קרונפלד.

טענות הנתבעים

הנתבעים טוענים, כי התובע לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו להוכחת תביעתו, ולא הניח כל תשתית עובדתית להוכחת גרסתו, באשר להברחת נכסים ו/או עירוב נכסים, במרמה הונאה וקיפוח - המהווים תנאי להרמת מסך.

לדבריהם, התובע לא הוכיח כל נסיבות מיוחדות, לבטח קיצוניות, המצדיקות היעתרות לסעד של הרמת מסך. הנתבעים מלינים על עצם קיומו של החוב וטוענים, כי הוא תוצר של התנהגות הבנק כלפי חב' קרונפלד, והוא שהביא לקריסתה הכלכלית.

הקמתה של חב' אדיר, כך לדברי הנתבעים, לא נועדה אלא להצילם מחרפת רעב, ולאפשר להם לפתוח דף חדש, תוך ניצול כישוריהם המקצועיים בענף היהלומים, ולא למטרת סיכול מימוש החוב לבנק.

בסיכומיו, גלש ב"כ הנתבעים לתיאור ההתדיינויות המשפטיות, שהתנהלו בין הצדדים במהלך השנים. לא היה מקום לגלישה זו, שאין בה כדי לסייע בבירור השאלה השנויה במחלוקת בתביעה דנן. לפיכך, לא אתייחס לכך במסגרת פסק הדין. 

נסיבות הקמתה של חב' אדיר

כאמור, טוענים הנתבעים כי חב' אדיר הוקמה על ידם בתום לב, מתוך מטרה לנסות ולהתפרנס בכבוד, בתחום היהלומים המוכר להם. ב"כ הנתבעים טוען, כי לא עלה בידי התובע לסתור טענה זו. לדבריו, במועד הקמתה של אדיר, לא היו כל זכויות שניתן היה להבריחן מחב' קרונפלד, והנתבעים אף עושים ככל יכולתם כדי לשקמה ולהחזירה לפעילות עסקית. משאלת לבם של הנתבעים היא, כי יזכו בתביעות שהגישו נגד הבנק, וחב' קרונפלד תשוב ותעמוד על רגליה, ולכן אין מקום להרמת המסך בינה לבין חב' אדיר.

לא במפתיע, נזעק ב"כ התובע בסיכומי תשובתו לטעון, כי הוכח על ידי התובע שהקמתה של חב' אדיר היתה בחוסר תום לב, והוברחו אליה נכסים של חב' קרונפלד.

בכל הנוגע לנסיבות הקמתה של חב' אדיר, אני קובעת כי הקמתה לא נעשתה בתום לב, והיא נועדה לשמש כמקלט לנכסיה של חב' קרונפלד. מסקנה זו נתמכת בדבריה של נתבעת 3, גב' פנינה קרונפלד, שנחקרה באריכות בשאלה זו בבית המשפט.

גב' קרונפלד העידה, כי חב' קרונפלד היתה נתונה בקשיים כלכליים, ערב הקמתה של חב' אדיר:

"אנשים נתנו לנו סחורות בקונסיגנציה... החשבון היה מעוקל ואי אפשר היה לעשות בו כלום. היינו צריכים לפתוח חברה כדי שנוכל להתקיים" (ע' 12 ש' 9).